<h1>הבתים — שערי תענית שער שביעי</h1>
<h2>דף יג.</h2>
אסור לרחוץ בין בחמין בין בצונן אפילו להושיט אצבעו במים. וכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים בין בצונן בין בחמי טבריא. יש מן הגדולים שכתב שאין לנו עתה אלא נדות ויולדות, ואין לנו טבילה בזמנה שכולן ספק זבות הן, לפיכך אינן טובלות אלא בתשעה באב ולא ביום הכפורים. ויראה לי שאעפ"כ מותר, שרבים מגדולי הפוסקים פסקו שאין טבילה בזמנה מצוה. ופסקו כל חייבי טבילות טובלות כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים. כתב הרב ר' משה ב"ר נחמן שמותר ליטול ידיו לתפלה, וכן כתב הריא"ג שנטילת ידים לתפלה מצוה היא ולהקביל פני רבו עובר במים ואינו חושש להקביל פני שכינה לא [כל] שכן. והר"ם כתב בהלכות תפלה שתשעה באב אין בו נטילת ידים כלל, ורבים מהאחרונים כתבו היתר בנטילת ידים לתפלה מן הטעם שכתבנו. ועוד מפני שהידים עסקניות הן והם כמלוכלכות בטיט ובצואה, ואע"פ שלא מצאנו היתר גמור בדבר זה ולא ראיה מבוארת להתר, שאינו דומה נטילת ידים לעובר במים להקביל פני רבו, שזה אינו יכול להקביל פני רבו אם לא יעבור במים ומפני זה התירו לו, אבל לתפלה הרי הוא כמי שאין לו מים, ומי שאין לו מים מקנח בעפר (ובצמר) [ובצרור] וכיוצא בזה ומתפלל, ואינו דומה לידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, שאין כאן לכלוך כלל, ודי בקנוח מעט בבגד או בצרור או בקיסם, אבל הואיל ואין בזה אסור תורה אפילו ביום הכפורים אין מוחין ביד העושה.
מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין, מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין, מכל מקום תלמידי חכמים בטלין. וכל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם. יש מן הגדולים שכתב מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור אפילו בלילה, אע"פ שבשאר התעניות האסורין לעשות מלאכה מותר בלילה, אינו דומה לתשעה באב שאסור המלאכה בשאר התעניות כדי שיתקבצו להתפלל ולהתחנן, וביום מתקבצין ולא בלילה, אבל בתשעה באב מנהג האסור מפני האבלות.
<h2>דף יג:</h2>
כשאמרו אסור בסיכה בד"א סיכה של תענוג אבל להעביר את הזוהמא מותר. וכן אם היו לו חטטין בראשו מותר. כשאמרו אסור בנעילת סנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר, הא כיצד יוצא לדרך נועל נכנס לעיר חולץ. יש מן הגדולים שכתב אסור ליטול צפרניו בתשעה באב כדרך שאסור באבל.
<h2>דף יד:</h2>
תלמידי חכמים אין נותנין שלום זה לזה בתשעה באב, אלא יושבין דוין ונאנחים כאבלים, אם נתן להם עם הארץ שלום מחזירין לו בשפה רפה ובכבד ראש, לר"ם.
<h2>דף כו:</h2>
יש מן הגדולים שכתב נהגו העם לומר בתשעה באב ארבעה פסוקים מספר ירמיה המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך וגו' עד כי אתה עשית את כל אלה, ושני מזמורים הללו באו גוים בנחלתך ועל נהרות בבל שם ישבנו. ויש קורין בספר קינות בערב. ויש שמאחרין עד הבקר עד לאחר קריאת התורה. ועומד ומתפלש בראשו באפר ובגדיו מפולשין ועומד וקורא בבכיה ויללה, אם יודע הוא לתרגמו מוטב ואם לאו נותן למי שיודע לתרגם כדי שיבינו שאר העם והנשים והתינוקות, והקורא בתשעה באב אומר ברוך דיין האמת. אחד קורא מגלת קינות וכולם עונין בקריאתה ומברכין על מקרא מגלה. ויש שמניחין תיק של ספר תורה על הקרקע ואומרין נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו, וקורעין ומספידין כאדם שמתו מוטל לפניו. ויש שמשנין את מקומם, ויש שיורדין מספסליהם, וכלם מתפלשין באפר. ואין אומרים שלום זה לזה כל הלילה וכל היום, עד שהשלימו כל העם קינותיהם, ובשעת הקינות אסור לספר דבר ולצאת לחוץ כדי שלא יפסיק לבו מן האבל, וכל שכן לשוח עם הגוי. ובליל תשעה באב בערבית אין אדם שומע לחברו מפני שהם מתפללים בלחש. ואין אומרין לא ברכו ולא יהי שם ה' מבורך. אבל בתפלת שחרית לאחר המזמורים והפסוקים אומר ביוצר ברכו בקול נמוך, ואין מזכירין לא קדיש ולא קדוש אבל במנחה אומר קדיש וקדוש. ואנחנו לא מצאנו דבר מאלו הדברים באחד מן התלמודים והכל תלוי במנהג הארצות. ולעולם אל ישנה אדם ממנהג מקומו מפני המחלוקת. יש מן הגדולים שכתב תשעה באב שחל להיות באחד בשבת מבדילין על הכוס במוצאי שבת ומטעימו לתינוק. והרב ר' משה ב"ר נחמן כתב שאין מטעימו לתינוק שמא ירגיל עצמו בדבר זה וישתה כשהוא גדול, ונראין דבריו. כתב הרב בעל הלכות שמבדילין על הכוס בליל מוצאי התענית, הואיל ולא היה ראוי להבדיל בליל מוצאי שבת. ודברי הרב בעל הלכות עיקר, וכן מנהגינו.
<h2>דף ל.</h2>
כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב, ואסור באכילה ובשתיה ובסיכה וברחיצה בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות משנה ובמדרש ובהלכות ובאגדות, אבל קורא הוא בקינות ואיוב ובדברים הרעים שבירמיה, ותינוקות של בית רב בטלים בו משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. יש מן הגדולים שכתב הואיל ואמרו אסור לקרות בתורה ולשנות במשנה בתשעה באב אין קורין בו פרשת קרבנות ולא משנת איזהו מקומן וכיוצא בזה. ויש מי שכתב הואיל ודבר זה הוא מסדור התפלה כשם שקורין קרית [שמע] ומתפללין, כן מותר בדברים אלו לקראם, וכן נראה עיקר, יש מן הגדולים שכתב שאסור להניח תפילין בתשעה באב שהרי אבל אסור בתפילין. ויש מי שכתב שמותר להניחן שהרי אבל מותר, ולא תהא אבלות זו הנקראת אבלות ישנה חמורה מאבלות חדשה מיום ראשון ואילך, תדע שהרי מלאכה מותרת במקום שנהגו אע"פ שאסורה באבל כל שלשה ימים. וזה נראה עיקר. והר"ם כתב מקצת חכמים נוהגין שלא להניח תפילין שבראש.
<h2>דף ל:</h2>
מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין, מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין, מכל מקום תלמידי חכמים בטלין. וכל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם. יש מן הגדולים שכתב מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור אפילו בלילה, אע"פ שבשאר התעניות האסורין לעשות מלאכה מותר בלילה, אינו דומה לתשעה באב שאסור המלאכה בשאר התעניות כדי שיתקבצו להתפלל ולהתחנן, וביום מתקבצין ולא בלילה, אבל בתשעה באב מנהג האסור מפני האבלות.
כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המאבלים עליה. ארבע צומות אלו שנאמרו מדברי הקבלה עתידין להיות ימים טובים לישראל, שנאמר שנאמר כה אמר ה' צבקות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה האמת והשלום אהבו.
